<h1>ספר האסופות מכת"י סימן שע"א</h1>
<h2>דף כז.</h2>
כך דין הפרשת חלה של כל השנה. הרוצה להפריש חלה מן העסה מברך באימ"ה אקב"ו להפריש תרומה, דלהפריש חלה לאו ברכה היא, דחלה היא עוגה וחררה ואינה שם הפרשה כלל, וחלה תרימו תרומה [במדבר ט"ו], הכי קא' חלה אחת מן העוגות תרימו תרומה. ומיהו תרומה נקראת ותרומה שמה ואין לשנות. ועושה אותו כזית העסה שהפריש ופושטו דק דק כעין חררה מדקרי ליה קרא חלה, ואחרי כן משליכו לאור ושורפה, ואפי' יש שם כהן מפני שתרומה חוצה לארץ אסורה למי שטומאה יוצאה מגופו ומותר בנגיעתה ואסור לאוכלה מכיון שראה קרי. ואחר כך אם יש שם כהן יפריש כדי מתנה הוגנת בלא ברכה, שהרי כבר נפטרה העסה בהרמה הראשונה אלא כדי שלא תשתכח תורת חלה נותנה לכהן. הפרשת חלה ביום טוב של פסח. אם לש עסה ביום טוב של פסח כיצד יפריש חלה בטומאה שאם קרא לה שם לשורפה אינו יכול לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב, ואם תאמר יעכבה עד לאחר יום טוב ואחר כך שורפה נמצאת באה לידי חמוץ ועובר עליה בבל יראה ובל ימצא אל' כך יעשה יפרישנה בלא ברכה ולא יקרא לה שם עד שתאפה ויעשה עוגה קטנה ואופה אותה עם שאר העוגות, ולאחר אפייתן יצרפם כולם בסל אחד או בתבה או בכלי אחד שיכנסו בתוכו בחלל ונראית כאלו הן מחברות ביחד לפי שהסל מצרפן לחלה, ואחר כך יקח החלה בידו ויברך באימ"ה אקב"ו להפרי' תרומה, ונוטל החלה ויצניענה עד חולו של מועד או עד לאחר יום טוב ושורפה, והכי איתה הברכה בירושל' דברכות, להוציא מדברי האו' להפריש חלה תרומה כדכת' חלה תרימו תרומה. אבל לברך עליה ביום טוב ושוב לאפות' לא אפשר כיון דאין לה אוכלין לא מצי למטרח ולאפותה, הילכך אופה בלא ברכה דכל חדא וחדא חזיא ליה דקיימא לן כרבה [פסחים מ"ו ע"ב] דא' אמרי' הואיל ומיקלע. אבל בשאר ימים טובים מברך עליה קודם אפייה דלא חיישי' שמא יבא לידי חמוץ מכל מקום צריך להניח עד לאחר יום טוב לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב. ואם קרא שם לחלת של פסח קודם אפייה יאכילנה לכהן קטן, כן פר"ח וההלכות גדולות ורבי' אב"ן ורב אלפס.
